חוק ההעתקות הפרטיות - חזון מול מציאות

עד שנת 2019

חוק ההעתקות הפרטיות נחקק במדינות אירופה באמצע שנות ה-80 במטרה לתת מענה לכניסתם לשוק של מכשירי ה VCR וה- TAPE RECORDERS ולפגיעה שהסבו במכירות של אמנים מכל הסוגים בתעשיית הבידור.

רק כאחת שנים מאוחר יותר, בשנת 1996, חוקקה כנסת ישראל את חוק זכות יוצרים ומבצעים (קלטות) (תיקוני חקיקה) התשנ"ו – 1996, שנועד לפצות את בעלי זכויות המבצעים, היוצרים והמפיקים על אבדן הכנסה ופגיעה בזכויות, הנגרמים להם בשלהלקטה או שעתוק לשם שימוש פרטי וביתי.

אלא שהחוק הישראלי הוא  צל – צלו של החוק האירופאי ממספר סיבות:

• הכשל המרכזי הוא שהוועדה שהתכנסה התעלמה מההתפתחות הטכנולוגית ומהמהפכה הדיגיטלית שחלה בעולם ובישראל במהלך השנים שקדמו להתכנסותה, שהתעצמה ושינתה פניה ללא היכר במהלך שני העשורים האחרונים. היא כללה בחוק אך ורק התקנים אנלוגיים שעברו מן העולם כבר אז: "קסטות טייפים" ו"קלטות וידאו" (VCR) או במכשירי הקלטה ביתיים (TAPE RECORDER). כלל לא נלקחו בחשבון שלל "הקלטות המודרניות" בדמות תקליטורים מסוגים שונים הניתנים לצריבה ו/או להטבעה לשימוש פרטי ובעיקרם תקליטורי ה – CD ו-DVD למיניהן, והתקני מדיה דיגיטליים שונים כדוגמת כרטיסי זיכרון נשלפים ו/או פנימיים המיועדים לאחסון קבצי מידע, מוזיקה ווידאו כגון: נגן MP3 לסוגיו, IPOD, Hpod, Iriver ודומיהן, ודיסק און קי ו/או USB (שבמהלך שנות ה- 90 ובראשית שנות ה- 2000 היו ההתקנים הנפוצים ביותר בהעתקות פרטיות בעולם ובישראל) התקני הקלטה המותקנים במכשירים רבים, לרבות בממירים מקליטים וכמעט בכל מכשיר נייד ו/או סמארטפון וכיוצ"ב. בישראל אין זכר לשפע המכשירים החדשים הנמצאים כבר בישראל  וגם לא לאלה שבדרך, שבכולם אפשר להאזין לביצועים ולצפות בהם ללא תמורה כלשהי לאמנים. מדובר בחוק ישן ואנכרוניסטי.

• הוועדה לא מתכנסת מדי שנה כמתחייב בחוק –  החוק קובע כי    ועדה שתכלול את נציג שר האוצר, נציג שר המשפטים ונציג שר החינוך התרבות והספורט תתכנס מדי שנה ותקבע את הנתונים הדרושים לצורך קביעת הסכום המעודכן. בפועל, במהלך עשרים וחמש השנים מאז חוקק החוק התכנסה הועדה, למיטב ידיעתנו, פעמיים בלבד: בשנת 2000 ובשנת 2005. בישיבתה האחרונה ב 2005 קבעה הוועדה שסכום הפיצוי השנתי הכולל המגיע לשלוש חברות התמלוגים [יוצרים, מבצעים ומפיקים] יעמוד לתדהמת כל ארגוני התמלוגים על 1,500,000 ₪ בלבד, סכום זעום  ומגוחך, במיוחד בהשוואה לסטנדרטים המקובלים בעניין זה במדינות אירופה. מאז החלטתה של הועדה בשנת 2005 ועד היום לא התכנסה הועדה "מדי שנה", כמתחייב בחוק ולמעשה במהלך 16 השנים האחרונות נמנעה הועדה מלהתכנס ולעדכן את החלטתה.  החלטות הוועדה הפכו עם השנים למגוחכות, לבלתי רלוונטיות לחלוטין ולבלתי סבירות בעליל.

• על פי החוק הישראלי הממשלה היא זו שאמורה לפצות את בעלי הזכויות באמצעות גמול שאותו היא תעביר מדי שנה לחברות התמלוגים, זאת, בניגוד לנהוג בארצות אירופה שם היצרנים והיבואנים של כל הקשת הרחבה של ההתקנים הדיגיטליים הריקים אחראים לתשלום זה .

משנת 2019

לא זו בלבד שהסכום ההיסטורי שנקבע ע"י הועדה, אינו מהווה פיצוי הולם, שאינו טומן בחובו את מכלול התקני ההקלטה לשימוש אישי ופרטי  לפיצוי, משנת 2019 משרד התרבות נמנע מלהעביר לחברות התמלוגים אף את הסכום ההיסטורי והזעום שנקבע בשעתו.

בשנה האחרונה, הזכות לפיצוי הקבועה בחוק, הומרה, ללא כל סמכות, במבחני תמיכה, צעד שיגרע  מהזכות הקבוע בחוק ויהפוך את ארגוני התמלוגים מ"בעלי זכות על פי חוק" ל"נתמכים" ולתלויים בחסדי הממשלה ובאישור התקציב כקבצנים העומדים בפתח.

אשכולות נאבקת בפגיעה הקשה הזאת והבהירה למשרד המשפטים כי תשלומים מכוח מבחני תמיכה אינם יכולים להוות בשום פנים ואופן תחליף לזכות המוקנית לחברות התמלוגים לתשלום פיצוי מכוח חוק.

עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

באוקטובר 2021 אשכולות הגישה לבג"ץ עתירה ודרשה :

• לבטל את מבחני התמיכה לחברות תמלוגים ולהקפיא כל חלוקת תמיכות מכוחם של מבחנים אלה.
• לפעול להסדרה מחודשת של החוק כולל מינוי ועדה חדשה שתורכב ממומחים בתחום שיתכנסו מדי שנה ושתבחן מחדש את הנתונים הנדרשים לצורך קביעת הגמול משנת 2005 ואילך, כאשר הפעם תתחשב הועדה בהתפתחות הטכנולוגית שהתרחשה במהלך השנים ולשלם את כל ההפרשים עבור שנים אלו.

אנו באשכולות מוכנים למאבק משפטי שבסופו, אנו תקווה, המציאות הכלכלית של האמנים והאמניות בישראל תעבור מהפך.