אשכולות מרכינה ראש על לכתה של חברתנו השחקנית תמי ספיבק.
ספיבק הופיעה בהצגות רבות בתיאטראות שונים בישראל – בהם הבימה, בית ליסין, התיאטרון העממי, תיאטרון קרוב, צוותא, הסימטה ותיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. בתחילת דרכה השתתפה בהצגות כמו "הרוטשילדים" (1972), "תפוס את הגנב" (1973), "מסעות בנימין השלישי" (1976) ו"גבירתי הנאווה" (1986) בכיכובה של ריטה.
בהמשך יצרה ושיחקה רבות בתיאטראות השוליים, בהצגות "בחיק המלך" של תיאטרון זירה החדש, ב"פלישות קטנות" של הסמטה, ב"אדם הוא אדם" של תיאטרון קרוב ועוד. במקביל גם יצרה הצגת יחיד בשם "פרישמן 10 ליד הים", שסיפרה את סיפור חייה השזור בעיר תל אביב, ופעלה עבור אמנים כחברת הוועד המנהל של אמ"י.
בעשור האחרון שבה ספיבק גם אל הבמות הגדולות במקביל לפרינג'. היא גילמה את גברת היגינס בעיבוד החדש של הבימה ל"גבירתי הנאווה" שעלה ב-2013 (שבו שיחקה לצידה של שני כהן וכן לצידה של ריטה)
ספיבק נחשבה לאחת השחקניות המזוהות עם תחום הפרינג' ופעלה רבות למענו. בריאיון לאתר הבמה דיברה על המאבק שלה להמשיך ולהציג בכל מחיר ועל הניסיון לגייס משאבים לתיאטרון השוליים.
ב-2012 קיבלה ספיבק בטקס "קיפוד הזהב" פרס מפעל חיים על פעילותה בתחום תיאטרון הפרינג'. בנימוקיהם למתן הפרס כתבו השופטים: "לבד מפועלה כשחקנית, תמי ספיבק משקיעה את מרצה בפעילות חברתית ברוכה לקידום היצירה הישראלית ולקידום יוצרים ישראלים. ספיבק מתבלטת בפעילותה כאשת תיאטרון יוצרת ומעורבת. היא נוקטת עמדה חברתית ומוסרית אמיצה, ונאבקת על עקרונותיה בהתמדה, בנאמנות וביושרה. בכך היא שותפה בכירה במאבקים לקידום תרבות ישראלית ובמיוחד תרבות אלטרנטיבית שהיא הבסיס ההכרחי לצמיחתה והתפתחותה של כל חברה".
יהי זכרה ברוך
